פרק ג- ביקור משלחת הצלב האדום בטרזין


הגורם לביקור הצלב האדום בטריזן-

ממשלת דנמרק ובראשם המלך, המשיכו לראות במגורשים היהודים נתינים דניים, שלחו תרופות, ודרשו לאפשר ביקור של הצלב האדום, כדי לבדוק האם אזרחיה מקבלים יחס טוב.

בגלל הלחץ מהממשלה הדנית על הגרמנים שהיו להוטים לדעת מהם תנאי הגטו שאליו נשלחו יהודי דנמרק, הוחלט להציג את טרזין בפני ועדת-חקירה של הצלב האדום הבין-לאומי.

 
ההכנות לקראת ביקור המשלחת-

האחראי על הביקור ועל ההכנות לביקור היה אדולף אייכמן.

מטרתו הייתה שבסיום ביקורם של משלחת הצלב האדום, היא תדווח לעולם דברים חיוביים על הנאצים וכך עולם לא ידע מה מתרחש באמת בשטחי הרייך.

לקראת הגעתה של וועדת החקירה של הצלב האדום הגרמנים הפכו את גטו טרזין ל"יישוב יהודי לדוגמה". כלומר שאחרי בואם של המשלחת כולם יחשבו ששאר המחנות נראות כמו טרזין.

בגטו נפתחו חנויות, בנק, גן ילדים חדש, בית-ספר, גינות מלבלבות, בתי קפה בו הושבו הזקנים והאזינו למוסיקה, וילדים לבושים יפה משחקים בפינות השעשועים.ניקו את הרחובות ונתנו להם שמות והעיר נתכסתה גינות פרחים.
 
 
אנשי המחלקה הטכנית גוייסו למבצע - הם יצרו חזיתות מזוייפות לחנויות, בהן לא היה כל שימוש לאחר הביקור, ועיטרו את הגטו לפי ההנחיות שקיבלו על מנת שהאמת לא תחשף.
הגרמנים אמרו ליהודים מה לומר ואיך לענות לשאלותיהם של אנשי המשלחת.
בכדי למנוע את בעיית הצפיפות במחנה לפני בואם של המשלחת גורשו יהודים רבים לאושוויץ, ואת יהודי דניה העבירו ל"מגורי משפחות".
הגרמנים הוליכו שולל, לא רק אותנו, אלא את כל העולם כולו. יום אחד נפוצה השמועה שבגטו יבקר נציג ארגון הצלב האדום-הרוזן ברנדוט משוודיה. כדי לאחז את עיני האורחים, שונו פני המקום לבלי הכר......הגרמנים טייחו מחדש את חזיתות הבתים בכביש הראשי, טאטאו היטב את הרחובות, פתחו כביכול חנויות ומלאו אותן במצרכי "מותרות" ופריטים אחרים כגון: חרדל, תבלינים, חוטי תפירה, מסרגות..וכל מה שיכול היה לצור רושם שהחיים במקום הם נורמאליים ברמה המניחה את הדעת. בפינות הרחוב פוזרו ילדים, לבושים בבגדיהם הטובים שהביאו מהבית, ובידם פרוסת לחם מרוחה בסרדינים. ציוו על הילדים לעמוד ולחכות עד אשר האורח יעבור בלווית מנהל הגטו שמו היה רם (קארל רהם המפקד הנאצי, מפברואר 1944 עד מאי 1945), ואז אחד הילדים היה צריך לגשת ולומר: "דוד רם, שוב לחם עם סרדינים?!", זו היתה הצגה כדי ליצור רושם שיש שפע סרדינים וכבר נמאס לנו......
 מהספר "אמא ספרי לי, הלא היית שם", שנכתב על ידי אווה ארבן, שחיתה בגטו.
 
בתוכניתם המקורית של אנשי הצלב האדום תוכן ביקור באושוויץ לאחר הביקור בטרזין. באושוויץ הוקם מחנה מיוחד באושוויץ- "מחנה המשפחה" , שבו הורשו המגורשים לחיות את חייהם ולהנות במידה מסויימת ממינהל עצמי .הם דאגו לחנוך ילדיהם ולקבל מזונות ותרומות מטעם הצלב האדום.
 
מהלך ביקור המשלחת בגטו-
23 ביולי 1944 -ביקור הוועדה.
שלושת חברי המשלחת, ובהם שני נציגי הצלב האדום הדני, ביקרו ב"חדרי משפחה". הם הורשו לדבר אך ורק עם אסירים מיוחסים – יהודים דנים ונציגי ההנהגה היהודית, ורק בנוכחות שומרי הס"ס. הם צפו במשחק כדורגל ובאופרת ילדים והאזינו לרקוויאם של ורדי.
 
התמונה צולמה על ידי חברי המשלחת.
 
לאחר ביקור המשלחת-
אחרי הביקור ניגשו הנאצים להסרטת סרט תעמולה על חייהם החדשים של היהודים בחסותו של הרייך השלישי, המארה את חייהם הטובים של היהודים במחנות. הסרט צולם בטרזיינשטאט בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1944. על תושבי הגטו עצמם הוטל להפיק אותו ולהשתתף בו. מאות מהם נקראו להופיע כניצבים, אחרים נבחרו לשחק תפקיד מוגדר. אנשי האס-אס מינו את השחקן ומפיק הסרטים הברלינאי, קורט גרון, שהיה אסיר בגטו, לראש צוות ההפקה היהודי של הסרט. צוות צלמים של חברת החדשות הצ'כית "אקטואליה" בא כדי לבצע את הצילומים. הסרט הושלם בפראג בחודש מרץ 1945. לקראת סוף המלחמה הסרט נעלם. אמנם מדי פעם נתגלו קטעים ממנו, אך אין עותק שלם שלו. עם סיום ההסרטה נשלחו רוב שחקני הסרט, ובתוכם כמעט כול אנשי ההנהגה העצמית ורוב ילדי הגטו, אל תאי הגז של אושוויץ.