טרזין מציאות מדומה

נערכו פרוגרומים ליהודים כיוון שהם כונו "אוייבי הרייך השלישי".בפרוגרומים אילו, נגזרו גזירות על היהודים בשטח הרייך. היהודים חוייבו להתכנס בגטאות והועברו למחנות ריכוז ועבודה ולאחר מכן למחנות ההשמדה.

גטו טרזין, נחשב לגטו מיוחד משום ששימש את הגרמנים כ"גטו לדוגמה" לעיני העולם.

משלחת של הצלב האדום הבין לאומי הגיע לביקור בגטו ב-23 ביולי 1944 כדי למסור ידיעה לעולם על המתרחש בגרמניה.

הגטו שימש מעין הסוואה לפעולתם של הגרמנים. הגטו הוצג בפני המשלחת של הצלב האדום שלא לפי תפקודו וחזותו הרגילה, ולכן הממצאים של המשלחת היו שגויים.

אנו יכולים להסיק כי הגטו מילא את תפקידו בתור חלק ממערכת ההסוואה של פעולות הנאצים לעיני המשלחת בפרט, ולעיני העולם בכלל.

עם סיום העבודה אנו נשארים עם התמיהה לגבי מידת האמון שבה קיבלו חברי המשלחת את המצב של הגטו כפי שהוצג בפניהם. האם הם לא חשדו כי הכל או לפחות חלק הינו הצגה? האם לא תמהו מדוע הם יכולים לשוחח רק עם מקצת מהאנשים, ולא עם מי שיחפצו ללא ביקורת? מדוע לא ביקשו להמשיך את ביקורם למחנה אושוויץ, כפי שהיה מתוכנן מראש?

פרק ג- ביקור משלחת הצלב האדום בטרזין

הגורם לביקור הצלב האדום בטריזן-

ממשלת דנמרק ובראשם המלך, המשיכו לראות במגורשים היהודים נתינים דניים, שלחו תרופות, ודרשו לאפשר ביקור של הצלב האדום, כדי לבדוק האם אזרחיה מקבלים יחס טוב.

בגלל הלחץ מהממשלה הדנית על הגרמנים שהיו להוטים לדעת מהם תנאי הגטו שאליו נשלחו יהודי דנמרק, הוחלט להציג את טרזין בפני ועדת-חקירה של הצלב האדום הבין-לאומי.

ההכנות לקראת ביקור המשלחת-

האחראי על הביקור ועל ההכנות לביקור היה אדולף אייכמן.

מטרתו הייתה שבסיום ביקורם של משלחת הצלב האדום, היא תדווח לעולם דברים חיוביים על הנאצים וכך עולם לא ידע מה מתרחש באמת בשטחי הרייך.

לקראת הגעתה של וועדת החקירה של הצלב האדום הגרמנים הפכו את גטו טרזין ל"יישוב יהודי לדוגמה". כלומר שאחרי בואם של המשלחת כולם יחשבו ששאר המחנות נראות כמו טרזין.

בגטו נפתחו חנויות, בנק, גן ילדים חדש, בית-ספר, גינות מלבלבות, בתי קפה בו הושבו הזקנים והאזינו למוסיקה, וילדים לבושים יפה משחקים בפינות השעשועים.ניקו את הרחובות ונתנו להם שמות והעיר נתכסתה גינות פרחים.

אנשי המחלקה הטכנית גוייסו למבצע - הם יצרו חזיתות מזוייפות לחנויות, בהן לא היה כל שימוש לאחר הביקור, ועיטרו את הגטו לפי ההנחיות שקיבלו על מנת שהאמת לא תחשף.

הגרמנים אמרו ליהודים מה לומר ואיך לענות לשאלותיהם של אנשי המשלחת.

בכדי למנוע את בעיית הצפיפות במחנה לפני בואם של המשלחת גורשו יהודים רבים לאושוויץ, ואת יהודי דניה העבירו ל"מגורי משפחות".

הגרמנים הוליכו שולל, לא רק אותנו, אלא את כל העולם כולו. יום אחד נפוצה השמועה שבגטו יבקר נציג ארגון הצלב האדום-הרוזן ברנדוט משוודיה. כדי לאחז את עיני האורחים, שונו פני המקום לבלי הכר......הגרמנים טייחו מחדש את חזיתות הבתים בכביש הראשי, טאטאו היטב את הרחובות, פתחו כביכול חנויות ומלאו אותן במצרכי "מותרות" ופריטים אחרים כגון: חרדל, תבלינים, חוטי תפירה, מסרגות..וכל מה שיכול היה לצור רושם שהחיים במקום הם נורמאליים ברמה המניחה את הדעת. בפינות הרחוב פוזרו ילדים, לבושים בבגדיהם הטובים שהביאו מהבית, ובידם פרוסת לחם מרוחה בסרדינים. ציוו על הילדים לעמוד ולחכות עד אשר האורח יעבור בלווית מנהל הגטו שמו היה רם (קארל רהם המפקד הנאצי, מפברואר 1944 עד מאי 1945), ואז אחד הילדים היה צריך לגשת ולומר: "דוד רם, שוב לחם עם סרדינים?!", זו היתה הצגה כדי ליצור רושם שיש שפע סרדינים וכבר נמאס לנו......

מהספר "אמא ספרי לי, הלא היית שם", שנכתב על ידי אווה ארבן, שחיתה בגטו.

בתוכניתם המקורית של אנשי הצלב האדום תוכן ביקור באושוויץ לאחר הביקור בטרזין. באושוויץ הוקם מחנה מיוחד באושוויץ- "מחנה המשפחה" , שבו הורשו המגורשים לחיות את חייהם ולהנות במידה מסויימת ממינהל עצמי .הם דאגו לחנוך ילדיהם ולקבל מזונות ותרומות מטעם הצלב האדום.

מהלך ביקור המשלחת בגטו-

23 ביולי 1944 -ביקור הוועדה.

שלושת חברי המשלחת, ובהם שני נציגי הצלב האדום הדני, ביקרו ב"חדרי משפחה". הם הורשו לדבר אך ורק עם אסירים מיוחסים – יהודים דנים ונציגי ההנהגה היהודית, ורק בנוכחות שומרי הס"ס. הם צפו במשחק כדורגל ובאופרת ילדים והאזינו לרקוויאם של ורדי.

התמונה צולמה על ידי חברי המשלחת.

לאחר ביקור המשלחת-

אחרי הביקור ניגשו הנאצים להסרטת סרט תעמולה על חייהם החדשים של היהודים בחסותו של הרייך השלישי, המארה את חייהם הטובים של היהודים במחנות. הסרט צולם בטרזיינשטאט בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1944. על תושבי הגטו עצמם הוטל להפיק אותו ולהשתתף בו. מאות מהם נקראו להופיע כניצבים, אחרים נבחרו לשחק תפקיד מוגדר. אנשי האס-אס מינו את השחקן ומפיק הסרטים הברלינאי, קורט גרון, שהיה אסיר בגטו, לראש צוות ההפקה היהודי של הסרט. צוות צלמים של חברת החדשות הצ'כית "אקטואליה" בא כדי לבצע את הצילומים. הסרט הושלם בפראג בחודש מרץ 1945. לקראת סוף המלחמה הסרט נעלם. אמנם מדי פעם נתגלו קטעים ממנו, אך אין עותק שלם שלו. עם סיום ההסרטה נשלחו רוב שחקני הסרט, ובתוכם כמעט כול אנשי ההנהגה העצמית ורוב ילדי הגטו, אל תאי הגז של אושוויץ.

פרק ב- גטו טרזין

גטו טרזין או גטו טרזינשטאט (תלוי בשפה) הוקם בתחומי העיר הקטנה טרזין שבצפון בוהמיה על ידי הקיסר יוזף ה-2ונקראה על שם אמו הקיסרית מריה תרזיה.היא שימשה עיר מבצר לצבא הצכי.

רבים מתבלבלים בשם גטו ומחנה.

הגדרת גטו היא כל מקום יישוב בתחומי הכיבוש של גרמניה הנאצית שיהודים רוכזו בכפייה בחלק ממנו לפרק זמן של כמה שבועות לפחות. בכך שונה הגטו מן המחנה(אם מחנה הריכוז ואם מחנה השמדה):המחנה הוקם בדרך כלל מחוץ לתחום העירוני.חיי היום-יום במחנה מנותקים ניתוק מוחלט ממרקם החיים העירוני. ואילו הגטו התקיים בתוך היישוב ולא נותק ממנו כלל.

מטרת הקמת גטו טרזין:

1.הגרמניםייעדו,לכאורה, את גטו טרזין כמקום ריכוז ליהודי בוהמיה ומורביה בגלל: "הקלות מסויימות שמוכרחים לעשות עקב המנטליות המשונה של הצ'כים לגבי היהודים, שהיא שונה מזו, השלטת בשטח הגנרל-גוברנמאן בפולין" [פרוטוקול ישיבת ראשי ה-ס"ס, בפראג מ-10.10.1941 ,ארכיון יד ושם.]

2.ב- 20.1.1942 ("ועידת ואנזה") נקבע ייעודו של הגטו כגטו לזקנים ולמיוחסים מגרמניה ומאוסטריה.

3.העברת היהודים בהדרגה למחנות השמדה.

הנהגת הגטו:

מועצת הזקנים מונתה על ידי מנהיגי היהודים והיא ניהלה את החיים הפנימיים בגטו. המועצה הייתה אחראית בין היתר על הרכבת הרשימה של המועמדים לגירוש ,חלוקת המזון, עינייני תרבות ושיפוט בעיניינים פנימיים שבסמכותם.

מועצת הזקנים שימשה כגוף מייעץ, שייצג את רוב הזרמים ביהדות הפרוטקטוראט: הציונים, הצ'כים-יהודים, היהודים הלאומיים והקומוניסטים. שיתוף מועצת הזקנים בהכרעות המוסריות הקשורות בגירושים ובחלוקת מזון דיפרנציאלית – יותר לילדים, לבני נוער ולעובדים עבודה פיזית קשה ופחות לזקנים - הקלה על זקן -היהודים לשאת באחריות.

המועצה שמה את חינוך הנוער בראש רשימת דאגותיה.

ממנהיגי הגטו:

" זקן היהודים " של הגטו היה יעקב אדלשטיין , מנהיג התנועה הציונית בצ'כיה. אדלשטיין ניסה לבנות עיר יהודית בגטו, כאינטרס יהודי, עמד בתוקף על זכויות התושבים ככל שאפשרו לו התנאים .בדצמבר 1943 נשלח לאושוויץ זקן היהודים יעקב אדלשטיין , לאחר שנתפס מזייף רישומים על מנת להציל יהודים.

ילדי הגטו:

חינוך הנוער נעשה בעיקר על ידי מדריכים צעירים יוצאי תנועות חלוציות. בגטו, "קסרקטינים" (אולמות ענק) ששימשו את הצבא הצכי ושם הוקמו ה"יודנהיים" מעונות לילדים .ב"יודנהיים" קיבלו הילדים חינוך, מנות מזון גדולות יותר מאשר המבוגרים והיו תחת השגחת המדריכים כל הזמן. במחנה טרזין פורסמו עיתונים לילדים שנועדו לבדר, לספק חומר קריאה ולהקנות השכלה(לדוגמה עיתון "קמרד").מקריאה בכתבי עת אנו יכולים לראות כיצד חיו הילדים ובני הנוער את חייהם בגטו, מה עניין אותם ומה היה חשוב להם.

חיי התרבות בגטו:

בין הכלואים נמנו אמנים, סופרים ומלומדים רבים, ובעזרתם התקיימו חיי תרבות אינטנסיבים: תזמורות, להקת אופרה ותיאטרון ובימות בידור וסטירה. כן נערכו הרצאות וחוגי עיון, ונפתחה ספריהבת 60,000 כרכים. במסגרת הפעילות התרבותית הוקדש מקום נכבד לעיון בנושאים יהודיים.

את הפעילות הענפה ההיא ניצלו הנאצים למטרות משלהם. במחלקה הטכנית-גראפית המחנה עבדו מספר אמנים מפורסמים כמו ליאו האס, אוטו אונגר, פרדיננד בלוך ובדז'יך פריטה, שהיה ראש הצוות.

העבודה במחלקה הגרפית אפשרה לעובדים בה לבקר בחלקים שונים של הגטו, דבר שנוצל על ידם לסיורים ולרישומים שתיעדו את החיים בו. דבר זה עשו בהסתר, בעליית גג או בהטמעות בהמון האסירים, על מנת שאנשי ה-ס.ס. לא יגלו את פעילותם האסורה. ביצירות תוארו נושאים רבים: חיפוש אוכל, אנשים ממתינים לשילוחים, מעבר כלואים ממקום מגורים אחד למשנהו, תיאורי המבנים, דיוקנאות הכלואים, תיאורי זקנים, חולים, גוססים וגוויות ועוד. לא אחת היו נפגשים האס, פריטה ואונגר בשעות הערב, ועובדים על הרישומים. כך נוצר אוסף גדול של יצירות המתארות אספקטים שונים של החיים בטרזין.

האומנים היהודים בגטו טרזין גוייסו על ידי הנאצים לציר ציורים שיתעדו את החיים בגטו. על האמנים היהודיים נאסר לצייר בגטו ציורים פרטיים, אך בשעת הלילה הם ציירו בהיחבא ציורים רבים והסתירו אותם מעיני הנאצים בגטו.

האומנות היוותה חלק חשוב מאוד בחיי היהודים בגטו. האומנים בגטו הביעו את תחושותיהם על ידי ציור חיי היומיום. מבין האומנים היו: אוטו אונגר,,בדז'יך פריטה.

ציורו של פליקס בלוך- בציור מתוארת תפילת כל נדרי של יום כיפור בעליית גג במחנה טרזין. מציור זה אנו גם לומדים על חשיבותה של הדת בעיניי היהודים בגטו.

גם לילדי הגטו היוותה האומנות חלק גדול ומרכזי. במוזיאון יד לילד שבקיבוץ לוחמי הגטאות מוצגת תערוכה של 17 ויטרז'ים המבוססים על ציורי ילדים מגטו טרזין.

אופרת הילדים "ברונדיבאר" נכתבה ב- 1938, עוד לפני הכיבוש הנאצי, על ידי המלחין הצ'כי האנס קראסה, לטכסט של המחזאי אדולף הופמייסטר, לתחרות מטעם משרד החינוך והתרבות הצ'כי. האופרה הועלתה בסתר, תוך סיכון רב, בחורף 1942-3 בבית היתומים היהודי בפראג ואחרי שתי הופעות נשלחו כל המשתתפים לגטו טרזין. בגטו, הועלתה האופרה מחדש והוצגה 55 פעמים לרוב בעליות גג מאובקת. השתתפו בה ילדים רבים שהתחלפו לעיתים קרובות בגלל השילוחים בטרנספורטים למחנות במזרח. לכל תפקיד באופרה הכינו המורים למוסיקה מספר ילדים, כדי שתמיד ימצאו שחקנים שמכירים את התפקידים. האופרה הועלתה בפני משלחת הצלב האדום הבינלאומי והדני בעת ביקורם בגטו טרזין ביוני 1944. כמו כן מופיעים קטעים מהאופרה בסרט התעמולה שצילמו הנאצים בגטו טרזין שחלקים ממנו שרדו.

האופרה מספרת את סיפורם של אנינקה ופפיצ'ק, אח ואחות עניים, אשר יוצאים במצוות הרופא להביא חלב לאמם החולה. במהרה מתברר להם שללא כסף לא יוכלו להשיג את החלב. הם רואים כיצד "ברונדיבאר", בעל תיבת הנגינה, מקבל מהקהל בשוק כסף עבור נגינתו ומחליטים גם הם לשיר שיר, בתקווה שירוויחו מעט כסף. אך ברונדיבאר אינו רוצה מתחרים ומגרש אותם. חתול כלב וציפור, הרואים את סבלם של הילדים, מחליטים לבוא לעזרתם. הם מארגנים את כל ילדי השכונה וביחד עם אנינקה ופפיצ'ק הם שרים לקהל שבשוק שיר ערש נוגע ללב. הקהל הנרגש תורם לילדים ביד נדיבה. ברונדיבאר, הזועם על שהפסיד בקרב, גונב את כספם ובורח, אך בסוף הטוב הוא נתפס והאופרה מסתיימת בשיר הניצחון של הטוב על הרשע.

מתוך שיחה עם הנדה דרורי, ניצולת גטו טרזין, על האופרה "ברונדיבר" שבה השתתפה בתור ילדה, עם העלאתה המחודשת של האופרה בהפקה ישראלית-גרמנית בראשון לציון:

"הפעילות התרבותית המאוד ענפה שהתפתחה בטרזין הייתה בהתחלה אסורה בתכלית האיסור על ידי הגרמנים, ורק כשהם הבינו שזה יכול להיות לטובת הפרופגנדה שלהם, הם אפשרו פעילות תרבותית. היו שם אופרות של מבוגרים שלא הוצגו אלא רק שרו אותם בצורה קונצרטנטית, היו שחקנים שעשו ערבי קריאה ושירה, היו כמה קברטים, היו כל מיני אנסמבלים מוזיקליים, רביעיית מיתרים, ועוד כל מיני שניגנו, הרבה פעילות מוזיקלית".

הטרנספורטים בגטו-

בנובמבר 1941 החלו הטרנספורטים לגטו טרזין, כל שנות קיום הגטו המשיכו להגיע משלוחים לגטו טרזין מארצות שונות. במקביל לטרנספורטים שנכנסו לגטו, היו גם טרנספורטים שיצאו ממנו. מטרנספורטים אלו פחדו הילדים מאוד.

"הדבר המאפיין גם כן אותנו, הנוער או הילדים, היה הפחד מהטרנספורטים. מידי פעם פתאום היה עוצר, אסור לצאת או שבא טרנספורט חדש, או שפתאום קראו שמות, וחברים מהמעון שלנו הלכו למזרח.ז ה היה דבר תמיד עצוב, וקשה להסביר את הפחד, האי-בטחון, מי יצא בפעם הבאה, מי ישאר, והעצבות אחרי שהמעון שלנו חצי ריק או חסרים חברים הכי טובים, והפרדות היו קשות" -מתוך עדותו של יהודה בקון

בבית טרזין, מוחזקת כרטסת הכוללת את כל הפרטים הידועים על כמעט 160,000 האסירים שהיו בגטו טרזין וכן את יהודי ה- "פרוטקטוראט" אשר הוגלו למזרח לפני הקמת הגטו בסתיו 1941. לכרטסת חשיבות היסטורית ומחקרית עצומה: גטו טרזין היה מקום הסגר ליהודים בתקופת השואה, היחידי ממנו נשתמרו כל הנתונים האישיים של הקורבנות. ביתר אתרי הזוועה הנאציים לא נוהלו רישומים כלל או שאלה הושמדו לפני השחרור. בטבלה להלן כמה נתונים מרוכזים על הטרנספורטים אל הגטו וממנו, כדי לתת מושג על היקף הטרנספורטים. ככלל היו טרנספורטים בגדלים שונים מאד - החל מאלו שכללו יהודי בודד אחד ועד למשלוח הגדול מכולם, שכלל 2528 נפשות.

מוצא	מספר המשלוחים	תאריך המשלוח הראשון	תאריך המשלוח האחרון	יעד
פרוטקטוראט צ'כיה	8	17.11.1939	16.11.1941	ישירות למזרח
פרוטקטוראט צ'כיה	123	24.11.1941	16.03.1945	לגטו טרזין
אזור הסודטים	32	18.11.1942	12.03.1945	לגטו טרזין
גרמניה	316	02.06.1942	28.03.1945	לגטו טרזין
אזור דנציג	4	11.12.1942	14.06.1944	לגטו טרזין
אוסטריה	50	21.06.1942	15.04.1945	לגטו טרזין
הולנד	11	22.02.1943	20.11.1944	לגטו טרזין
דנמרק	5	05.10.1943	25.04.1944	לגטו טרזין
סלובקיה	4	19.01.1944	07.04.1945	לגטו טרזין

[מתוך אתר בית טרזין]

אוכלוסיית הגטו-

טרזיינשטט התייחד גם באסיריו. הנאצים ריכזו בו יהודים בעלי ייחוס, גרמנים ואחרים (ממערב אירופה בעיקר) ובהם מדינאים לשעבר, מדענים בעלי שם עולמית יהודים שנתנו "שירותים מיוחדים לרייך ובני חסות של אישים בצמרת הנאצים.
בשנת 1943 החלו הידיעות על הנעשה במחנות הריכוז וההשמדה להגיע לארצות שונות בעולם.

מבין המגורשים לטרזין, היו גם כ-466 יהודים מדנמרק, הם לא הספיקו לברוח לפני הכיבוש.

בספטמבר 1942 הגיעה אוכלוסיית הגטו לשיא: 53,004 נפש, בשטח מגורים של 115,004 מ"ר.

אותו חודש הגיעו לטרזין 18,639 נפש, ו 13,004- גורשו ממנה למחנות ההשמדה.בגטו עצמו מתו 3,941 נפש.

אוכלוסיה יהודית בטרזיינשטט- 31.12.1942

גיל	15-0	%	60-16	%	65-61	%	66-	%	סה"כ	%
גברים	1,787	8.9	10,673	53.3	1,588	8.0	5,964	29.8	20,012	40.5
נשים	1,708	5.8	14,368	48.9	2,966	10.1	10,343	53.2	29,385	59.5
ביחד	3,495	7.1	25,041	50.7	4,554	9.2	16,307	33	49,397	100

במחצית הראשונה של 1943 נסתיימו למעשה גירושי ההמונים לטרזין. עד אז עברו בשערי הגטו כ 90%- מיהודי הפרוטקטורט, וכמעט כול היהודים שעדיין נותרו בגרמניה ובאוסטריה. ב 1943/4- הגיעו לטרזין גם אחרוני היהודים שנותרו בהולנד ובדנמרק. לעומת זה נמשכו, בהפוגות מסויימות, הגירושים לגטאות בפולין ובארצות הבלטיות, ומאוקטובר 1942 למחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ. אחרי גל הגירושים האחרון, שפקד את טרזין בסתיו 1944 ושלא הסתיים עד הפסקת פעולתם של תאי הגז, נותרו בגטו 11,068 נפש בלבד.

לקראת סוף המלחמה באפריל ומאי 1945, עוד הגיעו לטרזין עשרות אלפי יהודים ששרדו את המחנות וצעדות המוות, המפקד הנאצי רהם ואנשיו עזבו את טרזין ב-5 למאי, לאחר שצוות פעולה צ'כי של רופאים ואחיות הגיעו לעזרה.

סיום המלחמה-

ב- 8 במאי הפכה טרזיינשטאט לאזור קרבות של הצבא הגרמני הנסוג. רעשי התותחים נשמעו במשך כל שעות היום והלילה. לפי עדותו של מנשה (מוניש) מאוטנר, הזהיר ד"ר בנימין מורמלשטיין ממעשים פזיזים.

"מאחר שהצבא הנאצי עבר ביום ובלילה ליד המחנה. פעמיים זרקו רימונים לתוך המחנה... לי עצמי היה זעזוע מהרימון שנחת לפני החלון שלי".

בערב, פגע פגז רוסי באחד הבתים וכמה אנשים נפגעו. עם רדת החשכה התחזק הירי, נשמעו קולות: "הוררה", "דגל אדום" "הרוסים פה", כשהטנק הרוסי הראשון נכנס למחנה, והתקבל בתרועות שמחה.
"שערי הברזל נפתחו... החיילים הרוסים נכנסו כמנצחים וחילקו שוקולד, תה, סיגריות ועוד... שלטי הרחוב הכתובים גרמנית הוסרו בזריזות על-ידי הצ'כים, בכיכר המרכזית ניגנו ברצף מוזיקה והיו ריקודים. על משטחי הדשא רעו הסוסים של הרוסים ואי אפשר היה להכיר את המקום"-קטה ברסלאור.

לאחר השחרור, נשאר הצבא הרוסי בטרזין, המקום שימש עד עזיבת הסובייטים כמחנה צבאי.

גטו טרזין כיום-

לאחר המלחמה הוחזר היישוב בטרזין, אך צבא שהה שם עד 1996, עד שעזב תוך פגיעה בכלכלת המקומיים. כיום חיים בו כמה מאות תושבים, ברובם כאלה שעבדו במקום, זקנים הנתמכים ע"י השירותים הסוציאליים של פראג.

בטרזין קיים אתר זיכרון לנרצחים ויישוב קטן של 2,900 נפש.ב-30 ביוני 2009 נחתמה במקום הצהרת טרזין, אמנה בינלאומית העוסקת בהשבת נכסים אשר הוחרמו על ידי גרמניה הנאצית בתקופת השואה וכן ברווחת ניצולי שואה.

בית הקברות הלאומי נמצא ביציאה מהמבצר הקטן, בו מצאו מנוחתם כ-10 אלף מהנספים, חלקם זכו למצבות על שמם, חלקם ללא שם, וחלקם בקברי אחים. בבית הקברות מוצב מגן דוד גדול על גל אבנים. זה מקום שלא אחת עומדים בו מבקרים יהודים וקוראים "קדיש".